כל מה שרציתם לדעת על סוגי השתלות שיניים
שתלים דנטליים
השתלת שתלים דנטליים היא השיטה הכי מקובלת היום כפתרון לחסר בשיניים, היא עולה ביתרונות שלה על כל שיטה אחרת קיימת כמו שיניים תותבות, גשר ועוד. להשתלת שיניים יש יתרונות רבים כמו מראה שיניים טבעי, יציבות בלסת, תפקוד גבוה ויש גם השתלת שיניים ביום אחד, המהווה מהפיכה של ממש בתחום השתלים הדנטליים. התאמה של כל שיטה קיימת לביצוע השתלים הדנטליים, נעשית ע"י רופא שיניים מומחה וחייבת להיות אופטימלית לכל מטופל. יש מספר שיטות של ביצוע שתלים דנטליים שנבדלים זה מזה בחומר השתל, עוביו, וטכניקת ההשתלה. יש לציין כי העידן הטכנולוגי הנוכחי, יחד עם מחקרי עבר הוא שיצר את יישום השיטות החדשות ופיתוח חומרים ייעודיים.
Root form ו- Plate form
כל השתלים הדנטליים עשויים מטינטניום. זהו חומר שהגוף סופג מהר, בתהליך שנקרא: Osseointegration.. כאשר יש לסת רחבה ועמוקה, השתל יהיה דומה מאוד במראהו ובגודלו לשורש הטבעי של השן. כאשר הלסת במצב אחר, ייתכן שיהיה צורך בבניית עצם (הרמת סינוס – פירוט בהמשך). תהליך זה יכול לארוך בין 3 ל-6 חודשים. כאשר למטופל יש לסתות קצרות שאי אפשר להרחיב, משתמשים בשתלים מסוג plate form. במצב של ירידה קיצונית במסת העצם, משתילים שתל שנקרא: Subperiosteal, הם מתחברים בדרך כלל מתחת לחניכיים. היום חודרת בהצלחה רבה גם שיטה חדשה של עקירה והחדרת השתל מידית. זה מתאים למטופלים שיש להם נפח ראוי של עצם בלסת.
השתלת שיניים ביום אחד
השתלת שיניים ביום אחד, מתבצעת אצל מטופלים שרוצים לסיים עם התהליך כמה שיותר מהר ונמצאו מתאימים לכך. הדבר קובע את ההתאמה שלהם הוא כמות העצם הקיימת בלסת. אם יש מספיק עצם, אזי ניתן להשתיל מיד שתלים. כאשר יש חסר בעצם, יש צורך להשתי
ל תחילה עצם ולאחר מכן לבצע את השתלים, ולכן הם לא יתאימו לתהליך כזה.
השתלה דנטלית מתאימה לאנשים הסובלים ממחלות עששת, חניכיים, ריקבון ועוד, והשתלים מחליפים את השיניים באופן הכי דומה למראן ותפקודן הטבעי. במצב של שימוש בתותבות או גשר בשיניים, אין הרגשה טבעית כאשר אוכלים או לועסים, והם עלולים לזוז במהלך התפקוד ולפגום בתחושה וביכולת האכילה. הן גם עלולות לגרום לכאבים בעת שינוי שמתרחש בלסתות.
ניתוחי שתלי זיגומה
ניתוחי שתלים דנטליים מתאפשרים, כאשר למטופל יש עצם לסת לפחות ברוחב של 4 מ"מ ואורך של 6 מ"מ. לטובת למטופלים שאין להם נפח כזה, פותחו שיטות חדישות לבניית עצם. תהליך זה מבוצע בשלבים משום שיש לתת לגוף זמן לקלוט את העצם. במקרה כזה אפשר לעשות הרמת סינוס, בניית עצם עם אבקה ופיצול רכס העצם כדי להרחיבה. שיטת אול און פור מנצלת אזורים טובים של עצם בלסת הקדמית, כפיצוי על חסרים בלסת אחורית ומקבעת 4 שתלים בהטיה של 45 מעלות. אבל למטופלים שאין עצם גם בלסת הקדמית פותחו שתלי זיגומה.
ממציא שיטת השתלים זיגומה, פרופ' ברנמרק המציא אותה כבר לפני 25 שנה, אולם לא בוצעה בשל מגבלות בייצור כתרים, תחום שהיום כבר משוכלל למדי כמו שיטת אול און פור של פרופ' פאולו מאולו וחברת נובל העולמית. לכן היום ניתן ליישם כבר שיטה זו.
שתלים זיגומטיים שלא כמו שתלים דנטליים אחרים, אינם מתחברים אל עצם הלסת, אלא אל עצם הלחי ששמה בלטינית הוא "עצם הזיגומה". שתלים אלה ארוכים יותר מאחרים. שימוש בשיטה זו חוסך ניתוח כירורגי של הרמת סינוס או תהליך של בניית עצם. פרוצדורות אלה יש לומר, חיוניות לבריאות ושיקום הפה אבל כרוכות בניתוחים כואבים, החלמה ושיקום. יש בארץ מספר רופאים מועט המומחה להשתלה כזו וביניהם ד"ר שרון יינושבסקי.
ניתוחי הרמת סינוס
יש מט
ופלים שלפני ביצוע של שתלים דנטליים, חייבים לבצע הרמת סינוס. אנשים שיש להם לסת קטנה, סינוסים גדולים, אובדן עצם או מבנה חריג שאינו מאפשר לעבוד עם הסינוסים. הרמת סינוס היא בעצם "השתלת עצם". היא מעבה את העצם בלסת כדי שתוכל לקלוט לתוכה את בורג השתל עליו יותקן כתר החרסינה. עיבוי העצם יכול להיעשות בטכניקות שונות ומסוגי חומרים כמו: עצם מהגוף, חומר סינטטי ועוד. הרמת סינוס היא פעולה כירורגית שנעשית בהרדמה מקומית.
בניית עצם ורכסים
כאמור בהיעדר עצם בלסת בנפח המספיק להשתלה דנטלית, חייב המטופל לעבור בנייה של עצם ורכסים שיאפשרו את ביצוע ההשתלה. תהליך זה קרוי אוגמנטצייה. רופא השיניים בונה את עצם הלסת במיקומים בהם יושתלו השתלים, ועצם הלסת היא זו שתתרום ליציבותם ומאוחר יותר תהווה בסיס לשיניים בפה. בניית העצם יכולה להיעשות ע"י עצם עצמית או בשימוש בחומרי עצם חלופיים. לפני בניית העצם חשוב מאוד לבדוק מהו מצב העצם והרכסים באמצעות ציוד טכנולוגי מתקדם. התוצאות יצביעו על מצבה של העצם, נפח החומר הקיים ויאפשרו להבין במדויק מה נדרש כדי לעבות אותה. כל ביצוע של בניית עצם ורכסים הנה אישית ומותאמת למטופל, וכן תיעשה בהתאם לסוג ההשתלה הנדרש.